עתיד הבריאות הנפש בקהילה בקרב אנשים עם מחלות פסיכיאטריות קשות

עתיד הבריאות הנפש בקהילה בקרב אנשים עם מחלות פסיכיאטריות קשות

עתיד הבריאות הנפש בקהילה בקרב אנשים עם מחלות פסיכיאטריות קשות – מחשבות של אהרון בק על טיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוקד החלמה (CBT) בהפרעות נפשיות

By Aaron T. Beck, MD

 תרגום לעברית באדיבות שרון גרינברג

אני חושב שיקח לנו לנו מספר שנים עד שנטמיע באופן מלא את הגישה הקוגניטיבית התנהגותית ממוקדת החלמה, (Recovery Oriented Cognitive Therapy Approach) הסיבה לכך נעוצה בחדשנות של הגישה, אשר בהשוואה לגישה הקיימת לבעיות פסיכולוגיות קשות, היא גם מהפכנית.  לדוגמא, עקרון חשוב בגישה זו הוא שאם אתה מטפל באנשים אלו כנורמאליים, הם יגיבו באופן נורמאלי.  הם יראו רגש נורמאלי, התנהגות נורמאלית וחשיבה נורמאלית.  הרעיון שלנו הוא שלא רק שאנו יכולים להנכיח את האישיות הנורמאלית, אלא אף יכולים לשמר אישיות נורמאלית במשך האשפוז של האדם ועם חזרתו לקהילה.
אחת מהבעיות הינה שמודל זה מתנהל באופן סותר לכל מה שנלמד עד כה.  לדוגמא, כשלמדתי פסיכיאטריה בבית הספר לרפואה, לימדו אותי שיש שני סוגים של חולים פסיכיאטריים.  היתה דמנציה מסוג   praecox אשר היתה קשורה לאנשים עם דלוזיות והלוצינציות. ההנחה הייתה שאלו בהדרגה יתדרדרו יותר ויותר עד שיהיו לגמרי לא שפויים (סכיזופרניה, למשל).  והיו האנשים עם האישיות ה"פסיכופאטית"  אשר להם אישיות מאוד מעוותת.  בכל מקרה, השאלה היתה, האם ניתן לטפל באנשים אלו?
את הסיפור שאנשים עם בעיות נפשיות קשות אינם ניתנים לטיפול החדירו בי מכיוון שהם נראים כ"כ מרוחקים ומוזרים. 
בעבודתי המשותפת עם פול גרנט ואחרים בצוות הסכיזופרניה שלנו, גילינו שאם שינינו את הפילוסופיה שלנו לגבי ההחלמה (תוכנית ה Recovery) והנחנו שמתחת לסימפטומים הלא נורמאליים, היתה אישיות נורמאלית, יכולנו לשמר את האישיות.
אך הבעיה היתה, איך אתה משמר את האדם?  אוקיי, זה הופך להיות הבעיה.  אז התוכנית היתה לאמן את כל האנשים הבאים במגע עם המטופלים – בעצם אנו יכולים לקרוא להם "אינדיבידואלים".  זה כולל את המטפלים באומנות, מרפאים בעיסוק, העובדים הסוציאליים, עובדי המשק, צוות סיעודי ופסיכיאטרים.  היינו צריכים שכולם יצטרפו ויעלו לסיפון וישתמשו בגישה החדשה הזו.  לעשות זאת, הם היו צריכים לשנות גישה, משום שלרבים מהם היתה את אותה אמונה מוטעית שהייתה לי – שאנשים שהם "לא שפויים" בהגדרתם, לא יהיו מסוגלים להיות שפויים בשום זמן.  בנוסף, היינו צריכים לייצר אווירה בה כל הצוות עובד על ביסוס של סביבה קוגניטיבית.
זוהי מטקה קשה להשגה, מכיוון שיש המון בעיות איתן הצוות צריך להתמודד, וזה מפריע בדרך להחלמה מלאה. לדוגמא, הבעיות הכי שכיחות הן הסימפטומים השליליים.  חלק מהאינדיבידואלים, החולים באופן חמור, גם מתנהגים בצורות בעייתיות אקטינג אווט או אגרסיבית מול אנשי הצוות וכך בעיות רבות צצו ועלו, והצוות היה צריך ללמוד איך להתמודד איתן. אך כשהם אכן למדו, המטופלים (אינדיבידואלים) יכלו להתקדם ולחזור לחייהם.  בעיה נוספת היא שבמוסדות פסיכיאטרים יש תחלופת צוות גבוהה.  
אני  צופה שבסוף תקופת ה 5 שנים שלנו, יהיה לנו מודל לתוכנית טיפול במחלקה לבריאות התנהגותית ושרותי לקויות אינטלקטואליות בפילדלפיה  (FDBHIDS) ואנשים יגיעו מכל העולם כדי ללמוד על התוכנית.  כבר עכשיו יש אצלנו מטפלים מרחבי ארה"ב והעולם המנסים ללמוד את השיטה ולייצא אותה אל מקומות מגוריהם. בסוף התהליך תהיה לנו תוכנית הכשרה לאנשים מסביב לעולם.

לקריאה נוספת